החלטה בתיק רע"פ 7438/05

           המבקש הורשע בבית-משפט השלום באשדוד (ת.פ. 2366/01) בארבעה אישומים של הברחת סיגריות לישראל, על-מנת להתחמק מתשלום מס ערך מוסף, מס קניה ומכס בגין הסיגריות. בכל אחד מן האישומים הורשע המבקש בביצוע עבירות על חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: חוק מע"מ), חקו מס קניה (טובין ושירותים), תשי"ב-1952 (להלן: חוק מס קניה) ופקודת המכס (נוסח חדש).

           בית-משפט השלום הרשיע את המבקש וגזר עליו 10 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו וקנס בסך 10,000 ש"ח או 60 ימי מאסר תמורתו.

           על פסק-הדין של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע. מנגד, ערערה המשיבה לבית-המשפט המחוזי על קולת העונש.

           בית-המשפט המחוזי (כבוד הנשיא י' פלפל וכבוד השופטים ר' יפה-כ"ץ ו-י' אלון) דחה את הערעור שהגיש המבקש על ההרשעה וקיבל את הערעור שהגישה המשיבה על קולת העונש. בית-המשפט המחוזי דחה את טענת המבקש, לפיה לא ניתן להרשיעו בעבירה על סעיף 22 לחוק מס קניה ובנוסף להרשיעו גם בעבירה לפי סעיף 211 לפקודת המכס. בית-המשפט המחוזי קבע, כי המערער סיפר לחוקריו סיפור הנראה דמיוני וחסר כל הגיון. בית-המשפט המחוזי לא נתן אמון בסיפור הבדים של המבקש וקבע, כי מדובר בסיפור בלתי אמין ומופרך על פניו. בנוגע לאישום הרביעי, קבע בית-המשפט המחוזי, כי ייבוא הסיגריות הושלם, מבחינת המבקש, כאשר האוניה ועליה המכולה עם הסיגריות הגיעה למים הטריטוריאליים של ישראל אף אם הסיגריות טרם נפרקו מן האונייה.

           בית-המשפט המחוזי קבע, כי המבקש עבר באופן שיטתי עבירות על חוקי המס וניסה להונות את אוצר המדינה בסכומים אדירים, העולים על 4 מיליון ש"ח. בית-המשפט המחוזי החמיר את עונשו של המבקש ומבלי למצות את הדין, הגדיל את תקופת המאסר מ- 10 חודשים ל- 18 חודשים ואת הקנס מ- 10,000 ש"ח ל- 100,000 ש"ח או 6 חודשי מאסר תמורתם.

           מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני בית-המשפט המחוזי. לגבי אישומים 2-4 טוען המבקש, כי לא הוכח היסוד הנפשי שלו וכוונתו להתחמק מתשלום מסים ולכן לא ניתן להרשיעו לפי חוק מס קניה בנוסף על הרשעתו בעבירות לפי פקודת המכס, וזאת בהתבסס על ע"פ 705/77 ועקנין נ' מדינת ישראל, פ"ד ל"ג(2) 365 (להלן: פרשת ועקנין). לגבי האישום השלישי, טוען המבקש, כי טעה בית-משפט השלום משלא קיבל את הסברי המבקש בנוגע להימצאות הסיגריות במכוניתו וכי אף אם היה מקום להרשיעו בגין הברחת סיגריות אלה, הרי שכבר הורשע בגין סיגריות אלה במסגרת האישום השני. לגבי האישום הרביעי טוען המבקש, כי טעה בית-משפט השלום כשאימץ את טענת המשיבה, לפיה האוניה הייתה במים הטריטוריאליים של ישראל, שכן לטענתו, לא כך היה.

           מנגד, תומכת המשיבה בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתה, הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית המאפשרת דיון במסגרת בקשת רשות ערעור. הבקשה אינה מעלה סוגיה בעלת חשיבות כללית, משפטית או ציבורית, המצדיקה דיון בגלגול שלישי. כמו-כן, טוענת המשיבה, כי טענת המבקש בנוגע לפסק-הדין בפרשת ועקנין אינה רלוואנטית לתיק זה. בפרשת ועקנין נקבע, כי לשם הרשעה בעבירה לפי סעיף 212 לפקודת המכס נדרשת הוכחת היסוד הנפשי החמור יותר שבסעיף 212 לפקודת המכס. פרשת ועקנין לא דנה באפשרות להרשיע נאשם בעבירה לפי סעיף 22 לחוק מס קניה ולפי סעיף 211 לפקודת המכס, אלא אישרה הרשעה כזאת כעניין מובן מאליו. אשר לאישום השלישי, טוענת המשיבה, כי המבקש אינו מבסס טענתו על מאומה וממילא טענה כזו אינה יכולה לשמש בסיס למתן רשות ערעור. אשר לאישום הרביעי, טוענת המשיבה, כי בית-משפט השלום שקל את טענת המבקש, לפיה לא הוא הביא את משלוח הסיגריות שבאישום הרביעי לישראל, ודחה אותה. אשר לחומרת העונש, טוענת המשיבה, כי העונש שהוטל על המבקש אינו חורג מרמת הענישה הראויה והמקובלת.

           החלטתי לדחות את הבקשה.

           עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות. הכלל הוא, כי הרשות לערער ניתנה במשורה באותם מקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטיקולרי של בעלי-הדין. במקרה דנן, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים לה והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123). 

           לטענת המבקש, כאמור, לא הוכח, כי הייתה לו כוונה להתחמק מתשלום מס וכי לא ניתן היה להרשיעו הן בעבירה על סעיף 211 לפקודת המכס והן בעבירה על חוק מס קניה, נוכח ההלכה שנקבעה בפרשת ועקנין.

           דינה של טענה זו להידחות. שכן, קביעתו של בית-משפט השלום - בנוגע ליסוד הנפשי של המבקש - עובדתית היא, אשר אינה מתאימה לדיון בגלגול שלישי. לכך יש להוסיף את העובדה, כי טענתו נטענה באופן סתמי וללא כל ביסוס מינימאלי. אף בית-המשפט המחוזי בחן טענתו זו של המבקש וקבע בעמ' 13 לפסק-הדין כדלקמן:

"כבוד השופט ציין מהם מעשיו של המערער, אשר הובילו אותו למסקנה, כי למערער היתה המחשבה הפלילית הנדרשת על פי החוק. כמו כן ציין כי לא נתן אמון בגרסתו של המערער, לאחר שהתרשם מעדותו ומעדותם של עדים נוספים בפני בית המשפט. אין זה מנהגה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי מהימנות שנקבעו על ידי בית משפט קמא ואין זה המקום לחרוג מכלל ידוע זה".

           עוד טוען המבקש, כאמור, כי מאחר ולא הוכח היסוד הנפשי שלו וכוונתו להתחמק מתשלום מסים, משכך לא ניתן להרשיעו בעבירות לפי חוק מס קניה בנוסף על הרשעתו בעבירות לפי פקודת המכס, וזאת בהתבסס פסק-הדין בעניין פרשת ועקנין.

           טענתו זו של המבקש אינה רלוואנטית לענייננו. שכן, בפרשת ועקנין נקבע, כי לשם הרשעה בעבירה לפי סעיף 212 לפקודת המכס (במובחן מהרשעה לפי סעיף 211 לפקודת המכס) נדרשת הוכחת היסוד הנפשי החמור יותר שבסעיף 212 לפקודת המכס. צודקת המשיבה בטענתה, לפיה פרשת ועקנין אינה דנה באפשרות להרשיע נאשם בעבירה לפי סעיף 22 לחוק מס קניה ולפי סעיף 211 לפקודת המכס, אלא אישרה הרשעה כזאת כעניין מובן מאליו. כך נקבע בפרשת ועקנין:

"השופט המלומד ראה לטוב לפניו להיגרר אחר כתב האישום ולהרשיע את המערער בשל אותו מעשה גם בעבירה לפי סעיף 211 וגם בעבירה לפי סעיף 212, ובכך טעה. מאחר וראה להרשיע את המערער גם בקלה שבשתי העבירות החלופיות הללו, לא נחטט אנחנו בראיות, שמא הוכחה אף החמורה שבהן, אלא ניתן למערער ליהנות מן ההרשעה הנוחה לו יותר. לא נטען לפנינו שהמערער לא עבר עבירה לפי פקודת המכס וחוק מס קניה; ועל כן אנו מקיימים הרשעתו בעבירות לפי סעיף 211 לפקודת המכס ולפי סעיף 22 לחוק מס קניה (סחורות ושירותים), ואנו מבטלים הרשעתו בעבירה לפי סעיף 212 לפקודת המכס."

           בעניין זה, אוסיף מעבר לדרוש, כי טענות בנוגע ליחס בין סעיפי הרשעה בעבירות מכס ומס קניה ובנוגע למסקנות ערכאות קמא ביחס להוכחת היסוד הנפשי של הנאשם אינן מהוות עילה למתן רשות ערעור (ראו למשל רע"פ 11/88 וענונו נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

           אשר לאישום השלישי - בית-משפט השלום דחה את טיעוניו של המבקש בנוגע להימצאות הסיגריות במכונית. בית-משפט השלום קבע, כי אינו מאמין לגרסת המבקש. בקביעה פוזיטיבית זו, אין מקום להתערב בגלגול שלישי.

           אשר לאישום הרביעי - טוען המבקש, כי בית-משפט השלום לא התייחס לטענתו, לפיה האוניה לא הגיעה לישראל ביוזמתו, אלא ביוזמת רשויות המכס.

           אף טענתו זו של המבקש הינה עובדתית, ואין מקום להתערב בממצאים עובדתיים בגלגול שלישי. יתרה מזאת, המבקש אף לא מצביע על כל ראיה, אשר תומכת בגרסתו העובדתית האמורה.